החלטה
בפניי בקשה לביטול השבתת מנהלית של משאית מ.ר. 40-227-64 בגין דו"ח מס' 50250537086 .
עפ"י הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום, ביום 21.10.13, בשעה 11:30, נהג חיים בר במשאית בכביש 40, ק"מ 279, מכיוון דרום לצפון בהיותו בלתי מורשה לנהוג בסוג הרכב הנ"ל.
לבקשה צורף תצהיר של מר חיים בר.
ב"כ המבקשת טוען כי המדובר בעונש בלתי סביר שגורם למבקשת נזקים אדירים. המבקשת עשתה כל שביכולה על מנת למנוע את האירוע, כשבפועל החלטת הנאשם לנהוג במשאית מס' מטרים נעשתה שלא על דעתה. זאת ועוד, המבקשת חזרה על הוראותיה מדי יום ואף הקפידה שהנאשם לא ינהג במשאית אלא ישמש כעוזר נהג בלבד ואין באפשרותה של החברה לשלוט על מעשיו של הנהג.
נוכח האמור לעיל מבקש ב"כ המבקשת להורות על ביטול האיסור השימוש.
ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה וטוען כי הפסילה ראויה וסבירה בנסיבות העניין. לטענתו, התנהלות המבקשת אינה ראויה כלל, שכן מדובר בנהג שרישיונו נפסל כבר ע"י משרד הרישוי לצמיתות בשל חובות כספיים והוצאה לפועל כבר בשנת 2011. מתפקידו של קצין הבטיחות בחברה לבדוק אחת לתקופה האם קיים ברשותו של אותו נהג רשיון נהיגה תקף.
יתרה מזאת, החברה אף לא השכילה לתדרך את אותו נהג שמחליף לכאורה את המבקש למנוע בכל מצב לרבות סיבות מטעמים רפואיים שהאחר ינהג ברכב כשהוא בלתי מורשה לרכב.
לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק, הנני סבורה, שהיו בפני קצין המשטרה די ראיות, המעידות על ביצע העבירה, היינו נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לסוג הרכב, אשר הצדיקו את נקיטת האמצעים שנקט בהם באיסור השימוש ברכב.
אין חולקים כי במועד האירוע לא היה ברשות הנהג רשיון נהיגה תקף.הנהג נעצר ע"י שוטר ונמצא נוהג במשאית שמשקלה 14,990 ק"ג. בבדיקת מסוף שנערכה בעניינו נמצא כי רשיון הנהיגה שלו היא בדרגה B עד משקל של 3.500 ק"ג בלבד. הנהג בתגובתו ציין: "יש לי רשיון בבית, אין מי שיביא לי לפה". אולם, כאמור, במועד העבירה הנהג היה פסול לצמיתות מבלי שחידש את רשיונו.
מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה מורשה וכשיר לנהוג ברכב.
סע' 57 ב (2) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לבטל צו איסור שימוש, אם הוכח, כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.
כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".
המבקשת, היא החברה בה הועסק הנהג, טוענת כי עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה המיוחסת לנהג, אולם אין בידי לקבל טענה זו ובמקרה דנן ההיפך הוא הנכון. מתצהיר שצירף הנהג (סעיף 4) עולה כי מנהל העבודה שלו ידע על שלילת רשיונו ונאמר לו כי נהג אחר ינהג במשאית והוא ישמש כ"עוזר נהג".
עצם ידיעת מנהל העבודה על שלילת רשיונו של הנהג ומתן היתר לאפשר לו לשמש כ"עוזר נהג" ולסייע בהחלפה מלמדת כי לא רק שלא עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע העבירה אלא אף תרם לביצועה.
זאת ועוד, החברה בה הועסק הנהג אף לא הוכיחה כי הזהירה את העובד שאסור לו לעשות שימוש במשאית. היא אף לא פירטה מהן ההגבלות והתנאים אשר הציבה בפניו עת התירה לו לשמש כ"עוזר נהג". על כן הנני דוחה את טענת ב"כ המבקשת לפיה חזרה על הוראותיה מדי יום והקפידה שהנהג לא ינהג במשאית אלא ישמש כעוזר נהג בלבד. על כן הנני קובעת כי לא מתקיימים החריגים המאפשרים ביטול ההשבתה.
באשר ליסוד המסוכנות הרי שהוא בא לידי ביטוי בסוג העבירה ובקלות הדעת, שבה פעל הנהג ברכב במקום ציבורי וזאת מבלי שהוא מורשה לנהיגה בסוג הרכב בו נהג, וזאת חרף הסיכון שהוא גורם בכך הן לעצמו והן ליתר המשתמשים בדרך.
הנהג אשר אוחז ברשיון נהיגה משנת 2004 צבר לחובתו 28 ה"ק וביניהן נהיגה ללא חגורת בטיחות, אי החזקת רשיון נהיגה, אי ציות לתמרור, נהיגה באור אדום, שימוש בטלפון בעת שהרכב נע ופקיעת רשיון רכב כשהעבירה האחרונה הינה משנת 2011. יתרה מזאת, לחובתו עבר פלילי הכולל עבירת תקיפה משנת 2008 בגינה הוטל עליו מאסר על תנאי למשך 5 חודשים, קנס ופיצוי.
לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים בתיק שבפני, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול האיסור השימוש ברכב, או קיצור תקופתן, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיונו של המבקש ועל איסור השימוש ברכב.
המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים ותחזיר את התיק למשפטה.